אינ-מיתוס

קני לי מוזה, ספרי סיפורים על המתיוונים של שנות האלפיים.
קני לי שירים, המציאי אגדות על גיבורים שחלפו ואינם עוד חיים ונוכחותם על פני הכדור מאז ומעולם הייתה מוטלת בספק. דמייני בראשי סיפורי מסעות בין יבשות עתיקות, על ספינות עץ ענקיות השטות במימי איים רומנטיים וציוריים, על עיירות עתיקות עם אנדרטאות סוסים ענקיות ועל מפלצות תת מימיות עצומות שטורפות חובלים אמיצים וחסות על אסירים פחדנים. לחשי באוזני כשפים וקסמי מאגיה שחורה מסתוריים, הכניסי חיים בעצים ובהרים הגדולים והורידי מהשמיים אלים חסונים וגחמניים שידרשו את יחסינו ותשומת ליבנו המלאה כדי שלא ירגישו מוזנחים ועצובים.

שני טיפשים פשוטים מהלכים בין גבעות עתיקות ומספרים אחד לשני בדיחות גסות וסיפורים שמעולם לא התרחשו. אף אחד מהם לא ייחרט בדפי ההיסטוריה וכנראה כל אחד מהם ימצא את מותו בטרם עת בצורה מטופשת כזו או אחרת, או שיהפכו לזקנים שיכורים וכל שידעו לעשות בחייהם הוא ללגום שיכר ולהירדם על ערימות חציר וזה לא משנה להם שום דבר.
אנשי היומיום של העת העתיקה לא כועסים על סופרי ההיסטוריה על כך שהתעלמו מקיומם כלל, הם לא טעונים ברגשות מורכבים כלפי הצלחתם היחסית בחברה בה חיו, הם לא מדדו את איכותם במספר הפסיקים שנמתחו אחרי שמם, או במספר המאהבות שהשאירו אחריהם אבודות ומאוהבות, אנשי היומיום העתיקים עדרו במעדר מזריחה ועד שקיעה, בנו טרסות כנגד צלע ההר ולא פנטזו על שלוות הזיות שתביא עימה את הפתרונות הנחוצים.

אנשי היומיום העתיקים לא ידעו מה יביא יום, לא ידעו על המצאת הטלפון, המחשב, האינטרנט, החלל והחייזרים. אנשי היומיום העתיקים גם לא כתבו כל כך הרבה ספרים ולא חשבו שמחשבותיהם כל כך חשובות שחובה לחלוק אותן עם זוגות אוזניים אחרות. אנשי היומיום העתיקים חיו ומתו ואחריהם ילדיהם, חיו ומתו וכך הלאה עד היום.
בדרך משם לכאן דברים השתנו, קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת, בטח הייתה איזו מהפכה ששינתה הכל, למרות שגם פה הרומנטיקה מקבלת יותר מדי קרדיט כנראה.
איפשהו לאורך הדרך, לחלום חלומות ולדמיין שהם יכולים להתגשם הפך למנת חלקם של רוב האנשים ולא למנת חלקם של ספורים והדרך משם אל עבר התהום עליה אני ניצב לא הייתה ארוכה מדי.
אנשי היומיום המודרניים החליטו לטפח שאיפות גדולות, או שאמרו להם שזה מה שצריך לעשות, בכל אופן, יש הרבה שאיפות ואף אחד לא יודע להגיד בוודאות אם השאיפות הללו מספיקות בכלל למשהו.

יש הרבה עצב מסביב, ועצב נראה לי כמו ההפך מאהבה, העניין הוא שלאחד יש השלכות קשות והשני משליך אותך מצוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *