מצד לצד

כל אחד רוצה להשאיר חותם, ולא כי יש סיבה ברורה ללמה צריך להשאיר חותם ולא כי החותם ברור ומפוסל ולא כי מישהו מאיתנו הוא איזה מלך תנ״כי מפואר שרוצה לפאר את רשמי ההיסטוריה בשמו או בקלסתר פניו. כל אחד רוצה להשאיר חותם כי הוא יישאר קצת אחרינו, כי התהילה היא זמנית והאלמוניות היא נצחית כי אנחנו רוצים להרגיש קשורים למשהו קצת יותר גדול מאיתנו, להרגיש מחוברים לאיזה כוח עליון, איזו הזיה שמיימית שמבטיחה שקרים ומקיימת מצוות וביחד נצלול יד ביד אל מעמקי התודעה, ננסה לגרד מתוכה איזה שמץ של משמעות, נרוץ הכי מהר לסופר הנאונים הכי גדול באזור ונחליף את הקמצוץ שמצאנו בקצת רכוש וקצת נוחות, בקצת זמן פנוי, בקצת תחושת שובע שקרית שתסמא את חושינו עד שנחליט להסתער על גחמה חדשה.

תחושות בטן חזקות וסימנים קטנים בעולם מבשרים לי על דברים שעומדים לקרות ואני מוצא רמזים על העומד לבוא בין משק כנפיו של פרפר דמיוני שמניח את מחושיו ועיטוריו על גב כף ידי ומתרפק לפחות משנייה עד שמחשבה אחרת חותכת את קו המחשבה המפוזר ממילא.

אין גיבורים, כבר שיננתי את המנטרה הזו פעם, ועדיין אני מחפש אחר תשובות ופתרונות ואמיתות גדולות ושקרים קטנים שעוטפים אותן, ומקווה בכל לילה לפני השינה שמשהו עוד יקרה לי, שפעם אחת יבחרו אותי ראשון במשחק כדורגל של הכיתה, שפעם אחת מישהו יחשוב שאני יוצא דופן ותחושת מבוכה אדירה לא תשטוף את פני באדום עדין וחינני שכזה. אני חולם בלילה ושוכח בבוקר – מנסה לחבר את לולאת התודעה ומחזיק אצבעות לתוצאה חיובית – מסתלסל באוויר עשן אדום ורוד כתום ופינות החדר מתחילות להתקרב ולהתרחק מבלי שום היגיון פיזי שאני יכול להבין ומוזיקה חזקה מתנגנת באוזניים והכל נעצר.

שקט של מכוניות על כביש רחוק שמגיעות וחולפות ונעלמות אל השום דבר שאני לא יודע עליו כלום ממלא את האוויר, צעקות ומילמולים לא ברורים של צללים בעלי קווי מתאר מטושטשים נשמעים כמו קונספירציות וקסמים עתיקים.

חוט אדום ומסתורי נמתח בין מצד אחד לצד השני של התודעה
ואני חותך אותו מבלי להתכוון
הרבה יותר מדי מוקדם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *