זה אומר לי שום דבר

אין לי שום בעיה,
בגדול
הכל ממש בסדר. העיניים נפקחות, הציפורים מצייצות באוזניים, דחפורים רחוקים קודחים ומרעישים וההמולה המוכרת של העיר מתרחשת סביב באותו סדר מוכר שהתרחשה בכל אחד מהימים שחלפו מאחורי.
בסך הכל אני מרוצה, אני יכול לחייך, אפילו להיות מבסוט. לא חסר לי שום דבר, לא ידוע לי על מישהו שמרוויח על חשבוני באופן יוצא מגדר הרגיל ואפילו טיפות קטנות של טינה לא מטפטפות מקצה אפי אל החלל.

פעם חלמתי שאהיה מהפכן, איזו גרסה לבנה וחיוורת של מרטין לותר קינג – אצעד בשדרות רוטשילד ואוביל את בני עמי אל עבר אורגזמת השחרור הנעלה שתבריח את גוג ותביא יונים צחורות. חלמתי שרגליי יצעדו ומילותיי ישרפו ומגדלי שן ישתחוו לרגלי האמת והצדק והיופי.
בפעם אחרת חלמתי שאני מסתובב בשכונה מלוכלכת שאני קורא לה בית, שהכביסה תלויה בה מעל הראש ומכסה על הכביש הראשי, שיושבים בה על הברזלים כי אין שום דבר יותר חשוב או מעניין לעשות, שמריבות בה הן האקשן ופרידות הן הדרמה ובחלום אינני יודע על מה שמתרחש מחוץ למעגל הגיר המקומי שלי וזה לא מפריע לי בכלל.

פעם חלמתי שאני מיליונר מופלג, מטוסים וחופים לבנים, בקבוקי שמפניה בתוך קוקוסים מהונדסים שמזרימים את התאווה ישר אל תוך הוורידים. חלמתי שאין צרות ושאם הצרות יבואו, אמנה איזה מנהל מצבי משבר לפתרון מצבי הדחק ורגליי יוכלו להישאר שלובות אל מול נוף השקיעה שלא יתחלף, כי גם לשמש אשלם מספיק כדי שתעשה מה שארצה.

חלומות עדיין באים ובורחים ממני בלילה ולפעמים גם ביום, אני לא מצליח להבין אותם, הם מדגדגים ומיד בורחים, מזכירים לי אנשים שכבר שכחתי, פחדים שהדחקתי ומשאלות שאיבדתי ובסוף כל לילה נותר על פני סימן שאלה אפוף בקורי שינה שנשטף אל הכיור ביחד עם שאריות כיסוי העיניים הדביק

אין לנו על מה להתלונן, וזו הצרה הגדולה ביותר שיש לנו.
הכל נהיה יחסי, הכל בערך, הכל לא מושלם אבל גם לא אסון, ואין שום זכות להתלונן
אם הייתי יכול לפנטז לי כוח של גיבור על, הייתי רוצה להיות בעל כוח לקבוע מה צודק ומה לא צודק, מה נכון ומה לא נכון
ויותר מהכל הייתי רוצה להיות מסוגל לנענע אנשים מתוך הנמנום הזה שאוחז אותם ולא מאפשר להם לראות את מה שמתרחש ממש מול עיניהם

וזה אומר לי הכל,
וזה אומר לי שום דבר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *