אנשי הועדה

קפוצים הם יושבים מולי כמו ענבים מקומטים
והיין ניגר משלפוחיותיהם העמוסות
אנשי הועדה הם צללים ללא דמויות
ואין להם שום אמות מוסר או מידות

הזיעה ניגרת והשעון מתקתק כשקטסטרופה נוספת עולה אל המזבח
לאלוהי הקולנוע מקריבים את חבריי ואותנו סופרמן לא יבוא להציל
עלילות של זעם וגיבורים סכיזופרנים משבשים את האישיות ואת סל הפרעותיה
ושורה מחברת חוליה נוספת אל שרשרת צימוקי הטעויות

חוזרים אחורה אל מחשבות שנטשנו כי אולי נמצאת בהן ישועה
מעולם לא האמנתי וגם לא אאמין שתיפול על ראשי נבואה
לדבר על עצמם רק אני ידעתי כי לא שאלו אותי אף שאלה
אז המצאתי סיפורי זוועות וטראומה שיצדיקו את גאוותי הפצועה

השאלות הקשות של האומנות הטובה והתהומות העמוקים של האמת הגדולה
החלומות הגדולים שמנסים להתנפץ ועומדים להתרומם בחתיכות לאוויר

כולנו ילדים פגועים ודחויים ואין שום אפשרות או ברירה
אז נשפשף את הפצעים ונזרה עוד קצת מלח
ונמצא בקצותינו תירוץ או תשובה

קו אחד ישר

הגעגוע לא עובר לי, כמו שיר קאנטרי ישן אל אהובה רחוקה שנמצאת מעבר להרים
הדמעות ממשיכות לזרום כמו נחלים שוצפים אחרי חורף קשה בארץ צפונית ומסתורית
המילים לא מנחמות אותי לאורך זמן אך מספקות תירוץ בינתיימי ללמה לפעמים אני מסתכל רק מטה
הגיטרות שמנגנות לי מעצמן מחפשות הרמוניה חדשה לצלצל בה באוזניי כדי שארים את המבט מעלה
ואני מתמסר לצלילן המתכתי שצובט לי את מיתרי הנשמה ומלווה את מחשבותיי הלאה והלאה

אין לי שום סיבות להצטער ועדיין תחושת האשמה מרחפת מעליי כמו רוח קרה ומדגדגת
קולות של אנשים מהעבר שמעולם לא הכרתי, לוחשים לי סודות נשכחים
תמונות רקע מתחלפות מול מסך עיניי והרגליים לא יודעות מנוח, התשובה לשאלה שאף לא שאלתי מצמיחה שורשים ומופיעה מולי בצורה של פרח לבן וקטן ויפה

מכתבי אהבה מתנועעים מעלה מטה בתוך בקבוקי משאלות שנשלחו אל האוקיינוס ועושים את דרכם אל ילדות תמימות עם חלומות על אבירים, האוויר מתדלל פתאום והראש מסתובב ורעש של רוח מתגנב אל ראשי.

הכל שקט וכולם מסתובבים בחשאיות של סוכנים כפולים, ואני מיד חושד – בקירות, ברעשים, באורות מרצדים. אנשים הגונים לא מסתובבים בצללים כי אין להם שום דבר להסתיר. העיניים מתרוצצות בחוריהן והמבט מנסה להתמקד על מחשבה אחת ומסוימת אבל הדמיון כבר מתכנן מתקפה ממזרח ומערבב את כל הקלפים והמוח שלי נסחף. קולות מהרחוב מזכירים לי שהכל בסדר ושתמיד יש אנשים אחרים ערים, מתפקדים, מרוויחים ופועלים שישמרו על השפיות ההולכת ומתחמקת שלי

דיבור לעצמי משתלט על המחשבות והמבט שלי כבר איננו המבט שלי והכל טס בקצב מטורף ואני לא מצליח לנשום והגוף מתחיל לפרכס לי על כל המקלדת וכתמים לא ברורים נמרחים על פני כל המקשים ואלף הופכת להא ודלת פתאום נהייתה שין והאצבעות כבדות לי כבדות ואני חייב לעצור