חלום בלילהות

בלילה כולם ישנים
אבל אני לא
לא כי אני עושה משהו חשוב או מיוחד
פשוט כי אני לא ישן
העיניים כבויות והמוח מתגלגל ומדמיין
מדמיין מקומות שלא הייתי בהם אבל כמות הפרטים על אותם אתרים עלומים מציפה את החושים כאילו עזבתי את המקום לפני רגע

עכשיו אני במלחמת העולם השנייה, הגרמנים מפציצים או שאני בעצם בכלל אחד הגרמנים שמפציץ את לונדון או אולי בכלל טייס קרב אמריקאי שמרים והופך את הקרקע בדרזדן המצתלקת ברגעים אלו ממש. יש לי משהו ממש חשוב להגיד אבל אין סביבי אף אחד, אני צועק אל תוך מכשיר הקשר שמחזיר לי זמזומים ורעשי חשמל בלתי מובנים שאם רק הייתי חייזר או קצת יותר נורמלי בטח הייתי יכול להבין, רעיון מבריק עולה במוחי ואני מפשפש בכיסיי ומחפש חתיכת נייר ואיזה סוג של עט – אבל אין עטים בשמיים וגם דפים מגיעים לכאן רק במקרה. עיפרון שזרק מכונאי בתחתית המפציץ האמיץ שלי בטעות חוסם לי את הברקס של האוויר ואני שולח את היד ושולף אותו ומדבקה של בקבוק בירה לא חוקית שנחה מסיבה שאני לא זוכר בכיסי ואני מתחיל לכתוב ולמחוק וכועס על זה שמחקתי, על זה שאין לי מקום על הדף ואין לי מקום בראש ואין לי מקום בחיים ואני מפנה את החיים כדי למלא את ההיסטוריה בזוועות ומבלי ששמתי לב התמלאה כל המדבקה המטופשת הזו, אני מתעצבן עליה וכותב על הצד השני ובכתב כל כך קטן שאין שום סיכוי שמישהו יצליח לקרוא אבל אני אזכור ואז התפוצצתי.

סוללת נ״מ זיהתה את נתיב התעופה המשונה של הקדחת בה לקיתי והפילה אותי בתוך כדור אדיר של אש אל הקרקע.
אחרי זה אין לי מושג מה קרה.

כשמישהו מת, המון סיפורים מסתיימים.
סיפורים שכולם הכירו, סיפורים שרק בעלי סוד הכירו, סיפורים שנמשכו כמה שניות ולא שינו שום דבר וסיפורים שנמשכו כל החיים ושינו הכל. ואז יש הלוויה, והמון כבוד ועצב. יש גם דמעות שם ויש המון פנים מוכרות להמון פנים חצי מוכרות, זיפים ושיער אסוף, סירחון בית השחי של כוהן הדת המזיעה והמותשת. תהלוכה לא מסודרת ולא אחידה לעבר נקודה אחרונה בהחלט במישור שאפשר לתפוס ואז הכל מתפזר. כאילו כלום מעולם לא קרה ואם ישאלו את הספקנים הם יגידו שדברים באמת לא היו מעולם.

אני פוקח את העיניים מתוך השינה המדומה ומקשיב לדממה מסביב. אזעקה רחוקה של רכב שאולי עכשיו סוף סוף פורצים אליו, חתול שחושף שיניים אל חתול אחר, שיכור שמתנדנד ומתעלף בסמטא צרה ועוד מיליון לפחות בצד השני שמתעוררים עכשיו.
אני שולח יד לבקבוק של מים שתמיד נח על יד המיטה ומתרעם על חוסר השינה שלי, אני שותה ושותה וחושב על האינדיאנים ששותים מים לפני השינה כדי שיקומו בבוקר להשתין ולצוד מוקדם עוד לפני החמה ומתוכנתים ביולוגית וקוסמית להיות רומנטיים נורא ונכחדים מאוד.

אני מחזיר את העיניים לישון תחת שמיכת העפעפים ומנסה להשתלב בחזרה אל תוך התנועה של הדברים כשדמותך מופיעה מול עיניי ואני מסתכל אל תוך עינייך ואת אל תוך עיניי ואנחנו מתחרים מבלי לדעת על מי יסיט את המבט ראשון או יצחק ולפתע ידך המורמת סוטרת על לחיי ואני מבעבע באדום ורדרד ואני מכריז בגאווה שברור שאני נדלק על בחורות אחרות, אבל רק בך אני מאוהב. למשמע דבריי את שולחת את שנינו אחורה בזמן ולוקחת ממני את הסטירה ושולחת את זרועותייך אל מעבר לגופי ומחבקת אותי עד שאני הופך לאבק של פרפרים ונוצות אפרוחים והכל עולה מעלה מעלה ודם זורם לי חזק בכל הגוף והפנים חמות ואני מזיע וזה כאילו אני משוגר עכשיו לחלל רק בלי כל החליפת חלל וחללית החלל או כל הדיבורים המרשימים באנגלית וילד מופיע אל מולי פתאום והוא מפנה לי אצבע משולשת ואני מחייך, הוא מרים את ידו השנייה רק בכדי להפנות לי אצבע משולשת שנייה והוא מתחיל לצחוק וללכת אחריי. אני מתנהג בכבוד ומחייך אליו ומתחיל להתרחק והוא נדבק אליי ומחבק אותי באצבעות שלופות ואני חושש. אני עוצר ומרחיק אותו ממני, מתכופף אל פניו ומבהיר לו באופן שלא ישתמע לשתי פנים,

״תשמע ילד, אני לא רוצה שתסתובב אחריי, אז לך הביתה״
״למה?״, הוא שואל
״כי אני לא צריך אותך ולא רוצה אותך סביבי,
אני צריך את הבית שלי ואת חברה שלי ואת הזמן לחפור פנימה אל העולם שלי
ואין לי שום צורך בפמליה שתלטף לי את האגו כל שלוש מילים שיוצאות לי מהפה או שתי מילים שכתבתי על הדף״

ופה נגמר לי להלילה

אל-והים

לא נשכח
אבל עוד ממש כמה רגעים תתפוצץ מולנו כותרת אחרת, על פיגוע או מלחמה או שחיתות מפגרת
לא נסלח
אבל ללבוש את שמלת הצניעות והינומת הכבוד ההדדי נהיה מנהג בזוי שנודף ריח מדושן ודוחה
לא נבעט
כי כואבות לנו הרגליים מההליכה היומיומית המתישה ומשכר הדירה הכבד ומן החום המתיש ומן העצבים שמתחברים אל כל תינוק שמעיז להוציא פה ראש החוצה
לא נרשום
כי אנחנו לא פקחים ובאופן כללי פקחים הם קבוצה שקשה מאוד לסמפט
לא נברח
כי הבוץ פה הוא הבוץ שבו טבענו את צעדינו הראשונים, כי השמש פה היכתה על ראשנו משך שנים ועד שלא נחזיר לה אין סיכוי שנזוז, כי מכניסים לנו לראש מילים-משפטים-פסיקים-נקודות-סימני-טמטום-סימני-בורות-סימני-שום-כלום-רק-תשלוף-את-החרב
כדי שתמיד יחשבו שאנחנו חזקים
לא נפרח
כי השרב הוא מצב הקבע של הטבע שמאותת על כוונותיו פה
לא נרתח
כי כל אחד רוצה לישון במיטה הנעימה שלו בסוף היום ולהתכסות בפוך הכבד מתחת למזגן הקפוא כשבחוץ ארבעים וחמש מעלות
לא נסכים
לדיברות ודיברות ודיברות, וחוקים וחוקים וחוקים, הסכמים ושקרים, בעלי בית וגנבים, הנחות סוף עונה ובדיחות סוף שנה, תארים מבויימים וסרטים כחולים – לא נקבל כי אנחנו לא סאקרים מאמריקה
לא נענה
ברעינו עד שקר אבל נסחוט לו את ההדק מול הפנים ונלבין את פניו עד שייראה כמו סיד כי את הסוציאליזם החליף הסיפוק שבאדנות
לא נרצח
אבל זה שקר – רוצחים
לא נגנוב
אבל זו לא האמת – גונבים
לא ננאף
אבל כבר היו תקדימים מעולם
לא נישא את שם אלוהים
אלוהים
אלוהים הבנזונה
אלוהים הכופר
אלוהים המתחזה, המשתנה, המתאכזר, המחסל
המחסל-שמחסל-ומחבל
אלוהים, שמתקרא באינסוף שמות, שמקנא באינסוף שנאות, שמחרבן לי על הראש, שצוחק לי בפנים, שדופק אותי בתור – אלוהים שאיבד את צורתו שמעולם לא ממש הייתה לו – אלוהים שאני שונא – אלוהים ששונא אותי – אלוהים שיורק עליי ואני יורק על כל חסידיו – אלוהים שאין לו שום דבר במשותף איתי והוא חושב שאני אידיוט, תינוק, טיפש, מתחזה, מטורף, משוגע, חסר מטרה, חסר תוחלת, חסר משמעות, עגלה ריקה, טיפשים מטופשים, פראיירים, חילונים, חלולים, חולניים

אלוהים אדירים
אתה כזה ילד אפס
אלוהים הזיות
אלוהי שקרים וחזיות
שמע יא דפוק הזיה בשמיים כאילו שיש לך אוזניים
צא לי מהנפש וצא לי מהגוף ושטוף לחסיד אחר ת׳ראש
ואם אתה שם אז גם מתחת לבית השחי ובתחתית הגב, כבר נהיה סיוט לנסוע פה באוטובוס

אלוהים של סמים אלוהי אל אס די
קדוש קדוש קדוש
דפוק סתום זרוק
ברך אותי בבוקר ושכח אותי בלילה כמו זונה בלי שיניים אחרי ליל מחטים

דפוק אתה בעלה של איזבל
האחאב של שנות האלפיים
שמניף את הזין לכל עבר
וסוטר על שתי הלחיים