אני

אני איש חינוך קטן עם חלומות של סופר של רעיונות מופרעים
אני איש פשוט במציאות מורכבת עם הבנה בהירה של פילוסופים זקנים
אני איש הכרך שנודד אל האש שחולם על השלווה של החול השומם אני אחד לא יוצא דופן שעובר מולך ברחוב שהיה בן זוגך בגלגול אחר
אני צעיר בשנים ועוד לא מנוסה בללכת על הכדור התכלכל הזה שממשיך להסתחרר
אני זקן כמו אלף כפילי מתושלח כבר הספקתי לחיות ולמות בלי סוף
אני דמעה על לחייך בזיכרון שפתאום שוב קורה
אני הלחות שנשארה על שפתייך בבוקר אחרי לילה שהחלטנו לא לישון
אני כאב שיגרה שלעולם לא מכה עם הגיון
אני התחושה הדוקרת-מרגשת בחלק התחתון של הבטן שמתרוצצת בתוכך כשאת יודעת שמשהו עומד לקרות
אני הפנים היפות של כל הזרים שלעולם לא יסתכלו עלייך ברחוב
אני תמימות של ילד שמחזיק לאבא את היד ולא חושש מכל מה שאינו יודע
אני תחושת אורגזמה רומנטית אני החוסר סבלנות אני הטירוף הכבוש בתוך הבינוניות אני הפנטזיה המופרעת שלא סיפרת עליה לאף אחד אני סוד מביך שלעולם לא תוכלי לחלוק אני פחד כואב משתק-מלחיץ אני בכי לא ברור שלא עובר שמדחיק אני משפט מנוסח היטב בפנים אני בגרות ומחשבה שיורים בפנים אני כעס ואושר אני עצב נורא אני שיר וחרוז אני גחל שכבה
אני כל אותם סופים מנחמים אני חיבוק חם בסוף הלילה
אני בוכה על כתפך ואת בוכה עליי
אני כל מה שתרצי לעולם לדמיין

לכתוב לך

התחלתי לכתוב לך סיפור חדש ואת יושבת לך שם רחוק איפה שתמיד תישארי בדמיון שלי עטופה בחלוק לבן ושיערך אסוף לאחור בקוקו יפה כזה שתמיד הדליק אותי וכאילו את מאמינה שאין אף אחד שמסתכל עלייך את יושבת שם ומספרת לעצמך שאת הכוכב היחיד שזורח עכשיו בשמיים שכל השירים שנכתבים ממש עכשיו הם רק עלייך ושכל האוהבים הגדולים והלוחמים הדגולים המאהבים הנועזים והסופרים העצובים כותבים רק אלייך מכתבי אהבה ארוכים ונפלאים עם תיאורים עמוסי דמיון על דרקונים ועל פיות ועל אושר שלא נמצא רחוק מאיתנו אלא מסתובב סביבנו כל הזמן ואנחנו רק צריכים לחדול מעיוורוננו כלפיו ולהתחיל להתייחס אליו בצורה הראויה
התחלתי לכתוב לך סיפור כי זה כל מה שאני יודע לעשות רק על זה אני שוקד יום ולילה מפנטז את כל הדמיונות הפרועים שלי עלייך ועליי ועל שקיעות ארוכות ויפות מלאות בעצבות ומלאות בשמחה ומלאות בכל אותן תחושות שהשמש ששוקעת מעוררת  בנו מעוררת בנו את הפחדים הגדולים מעוררת בנו את המוח שלא נכבה ומעוררת את הכנות הקטנה היפה הזאת שלא צצה לעיתים קרובות מספיק ועל כן כולנו מצווים לבנות מגדלים וצריחים עוד יותר גבוהים וחומות ביצורים עוד יותר מגנות ולקרוא בקול לכל מי שרק אפשר כדי שיחלץ אותנו מעצמנו ומכל הפחדים שאנחנו מתעקשים להשאיר חבויים בתוך ארונות הפחד והקושי הלא נגמר

עברתי עכשיו לדף

עברתי עכשיו לדף כי מסיבה לא ברורה עליו הכל פתאום זורם הדיו מחליקה מתוך המילה אל תוך המילה הבאה על מצע של דיו עדין וכחול שאצל אחרים הוא לבן או שחור או אדום או ירוק ובמחברת שלהם שמורות כל המחשבות האיטיות-אישיות שלהם
אצלם שמורים הפחדים הגדולים והתקוות הקטנות החרוזים החדים והפינות הכהות אצלם גם קבורים סודות שהם מפחדים לפתוח אצלם גם קבורים אוצרות שמעולם לא חלמו שקבורים אצלם בכף היד, קבורים כתרים עתיקים של מלכויות נעלמות-קבורים גופים קדומים של מצוות סתומות-קבורים גלגולים של בודהות ואלים של מדיטציה טרנס-אטלנטית-טרנס-גלקטית-טרנס-סיבירית-טרנס נטרפת שבולעת לתוך הגרון החלק שלה את כל המילים שננסה להוציא מהפה

אני כותב לך סיפור ועוד אין לך מושג כי עוד יום יגיע ונסגור את המרחק, זרועותיי יקיפו את גופך הבהיר, את ידייך הקטנות ומותנייך החומקים פנייך יהיו קרובות לפניי-עצומות יהיו עינייך ואני אסתכל אל תוכן ואטבע בכולך, אטבע באהבה שלעולם לא העזתי-אטבע באהבה שכואבת בפנים אטבע בשמחה כזאת שמעולם לא פינטזתי שממלאת את העולם בכל מה שתמיד היה שם, חיוכים שחייכו לי ואף פעם לא ראיתי, מבטים שזרקו ולא הצלחתי לתפוס, מחשבות נודדות שפתאום מתחברות לי ושמחה אמיתית כזאת שאת נמצאת איתי פה

מדינה טורפת – דינה מטורפת

מדינה טורפת דינה מטורפת
דינה לבכות עד קץ ספרי ההיסטוריה – מדינה כועסת-מדינה מתועשת מדינה שמחוברת לאירופה בכבל ומחוברת לעולמות של רעיונות אפלים
מדינה שצועדת בפני העתיד ואחוריה מתלכלכים מבורות העבר – מדינה שולטת-מדינה בועטת בכל מי שלא מתאים לצרכיה, בכל מה שנראה לה חשוד או סודי – מדינה שכואב לה ורק כך היא יודעת שמישהו עוד זוכר איך להרגיש
מדינה כובשת-מדינה פחדנית-מדינה שמאלנית שנשרו לה הידיים
מדינה רחבה על אף הדוחק בגבולותיה
מדינה-מאהבת, מדינה של זונות
מדינה שחוזרת על אותם משפטים פעם בסבנטיז ושוב בשנות השמונים, מדינה שחלמה על וודסטוק של פעם וגילתה שהזוהר הוא מאיתנו והלאה – מדינה שחלמה להגיע לירח ואחרי שנגעה חזרה לספר מיד לכל החבר'ה
מדינה שעמוסה בציניות וסכינים, ברחובות חשוכים והומים, בשקט של לילה שמופר בידי מבזק חדשות דוחק שחייב לעדכן, לסקר, לשקר
מדינה שעייפה כבר שלא סיפרו לה שצועדים סביבה קדימה והיא עוד שעונה לאחור אל איזה קיר-מסורת-אידיאולוגיה רעוע שדולף ועומד להפוך לעפר
מדינה שכתבו עליה פעם "אוכלת יושביה" והיום היושבים בה טורפים מן הבא ליד – מדינה שנמאס לה לשמוע שירים וקינות, אדמתה מחוררת ופניה נופלות, כל בניה ובנותיה במצעדי ענק, עושים את דרכם לכיוון החוף, אל המקפצה הגדולה הזו, החדשה, שבנו כדי שנוכל לקבור את האמת הנותרת

ומה יהיה עלייך ארצי, אהובה?
האם לקרואך אוהבת יעלה יותר משכר הדירה? האם נפלתי גם אני לרשתה של הקנאה, אל ידיו של הפחד, אל סופה של תקופה – ההיסטוריה במבט לאחור ורומנטי, רק עומדת שם כמו הרצל נראית די בשאנטי, היא לא מספרת ולא מכווינה בעיקר היא בוהה ומצפה לתשובה. כאילו הייתי איזה חכם גדול-כאילו קראו לי בן גוריון או קונפוציוס או שארל דה גול, ואני רק עומד ובוהה חזרה מפחד לדבר כי תצא לי תשובה כי אומר לך היסטוריה נפלאה ומפוארת, כי אטיח בפני המסורת שחוזרת – ששוב פעם חזרנו על אותה הגדולה ומיד אחריה חזרנו על החטא, על הגאווה המעוורת המסמאת את העיניים, כי אנחנו חושבים שלנו כלום בטוח לא יקרה. כי אנחנו יותר חזקים מכולם, כי ידענו לשמור עד אינסוף בצבא, אז עכשיו בחוץ זה שטויות – זו בדיחה. חזרנו להיות שליטי האדמה ועכשיו אנחנו רודים בחיות ובדגה, רודים בשונה ורודים בחלש, מעקמים את הפה בפני כל חכם ומטופש

לאן עוד נגיע במסע הטרף הזה?
האם עוד נעגון ספינותינו אל חופים חדשים, האם אותה איתקה שסיפרו לי עליה פעם תשוב להפריח אותה שלווה מרגיעה, איזו נירוונה בודהיסטית שתבטיח לנו חיים טיפה יותר טובים?
האם עוד אפקח את העיניים ואראה למולי את החיוך שיבטיח שהכל יהיה בסדר?
האם הרעב המגרגר יעלים את הטירוף או יעלים אותנו?

לאהוב אתכם

לאהוב אתכם זה להישאר כל הלילה ער למרות שלעולם לא תדעו זאת
לאהוב אתכם זה להתאמץ לחשוב בפחות היגיון על כל מה שהגיוני לעשות
לאהוב אתכם זה כמו להכות את הגוף במקל שמעקם ויוצר אותי בצלם חדש
לאהוב אתכם זה להתרוקן מכל התוכן – זה להכיל כל מילה וכל מחשבה מטופשת שתאמרו
לאהוב אתכם זה קצת כמו משימה בלתי אפשרית רק בלי כל האקשן והזוהר הבוהקים
לאהוב אתכם זה שכואב הראש-שנסדק הלב-שהרגליים כואבות-שהגוף מתחנן שנפסיק לסבול-העיניים מתאמצות להישאר פקוחות-האצבעות תשושות אפילו ברגליים-המפרקים רועדים מקור והגרון צמא למים
לאהוב אתכם זה להיות קצת משוגע, זה לחשוב שאין בי צורך אלא אני כלי להשגת מטרה
לאהוב אתכם זה להביט אחורה אל אותה שושלת דורות ידועה ומושמצת
לאהוב אתכם זה לדמיין איך הכל נהיה נכון, איך פתאום צדק נהיה נחלת הכלל – איך חיוך ושמחה נעשים עניין פשוט וכנה
לאהוב אתכם זה להגיד בקול רם שאני מעיז לדמיין אחרת – שאם נתאמץ וננסה גם נצליח ליצור עולם קצת אחר – עולם שבו לא רק הולכים על הצד – גם הולכים על הראש והולכים יד ביד, עולם שמלא ברעיונות מטריפים על שקיעות וזריחות שנמתחות מעבר לאופק – שקיעות שזורחות עכשיו בצד השני של הכדור – לאהוב אתכם זה כמו לחתוך את הורידים ולחשוב שעוד יש לי זכות להחליט מהו החוק – לאהוב אתכם זה לכאוב את המילים שבלי מחשבה החוצה נפלטות, זה לכעוס ולרצות לבעוט לכם בתחת זה לאהוב את אהבתכם כאילו תמיד תהיו שם
לאהוב אתכם מרוקן אותי מבפנים ומשאיר אותי ריק כמו קנקן מסיפור אחר ועכשיו אני מוטל כשהפנים לשמיים ועדיין השמש נראית כי זורחת ומיד אחריה זורח הירח וכששניהם יצללו יחד אל מתחת לאופק וממשלת-בלוז-הלילה תחזור לשלוט – גם האהבה שלי אליכם תתמלא בצבעים של כחול-סגול-שחור מנוקדים בלבן של אורות-זוהר הלילה שמבטיחים שלעולם לא באמת חשוך

לאהוב אתכם ממלא את החלל הזה באמצע החזה שאי אפשר ממש לשים עליו את הצבע-לאהוב אתכם מעציב אותי כבר מעכשיו כי יום אחד אני יודע שזה ייגמר
לאהוב אתכם זו הטעות שאני הכי אוהב לחזור עליה כי הלקח הוא שגם אני לוקה בטמטום