אגדות אורבניות

אגדה אורבנית של סתיו של שלכת של עלים נופלים באיזה יער אקזוטי בדרום ברזיל של שלכת כתומה בניו יורק ולבלוב ורדרד במרכז טוקיו של אהובות משוטטות בערים מוארות וסופרים חשוכים בסמטאות אבודות אבודים בעומקה הבלתי נגמר של נפשם הקרועה-אבודה שמחפשת בכולנו עוד איזה ניצוץ אחד קלוש שיבטיח שיש אהבות גדולות מהסרטים-פשוט נתיבי התנועה עמוסים עכשיו בהרבה יותר מדי רעש
רעש שלא נפסק בלילה-רעש שנפרש על כל העיר הגדולה המחשמלת-רומנטית-ניאונית-טעימה הזו שטסה קדימה גם בלילה וגם ביום שמלמדת אותי לקח אחד חשוב כל פעם שגורמת לי לחשוב כמו גדול ולחייך כמו ילד שמחזירה את התקווה הקטנה שיש לנו סיכוי ומנפצת אותה בפנים של הבאות שזועמות החוצה דרך העיניים כי לא ידעתי להסביר נכון במילים הנכונות
אגדה אורבנית של חורף שמטפטף על החלונות את דרכו הלאה-ששוטף בצינורות הביוב גם את כל הדמעות שמרעים רעמים מחרישים ומדליק את השמיים בזיקוקי ברקים בוהקים שמחברים רק לשנייה אחת את השמיים ואת הקרקע-שמבשרים לכל מי שמעז לחלום שלחלום זו לא פנטזיה-זו סתם בחירה קצת אמיצה ושונה ושרוב האנשים כנראה לא יבינו אותך-וזה רק אומר שהכל עובד כמתוכנן
אגדות אורבניות של אביב מלבלב של שמחה מחדשת-של יד אוחזת יד ושקיעות שכבר ניראות הרבה יותר טוב-של שירים חדשים וגיטרות עמוקות שממלאות את כל הנפש של זמרות חמות קול וזמרים רזים אחוזי טירוף-אחוזי מפוחיות מפעם שעדיין יודעות איך עושים את העבודה יותר טוב מכל טכנולוגיה שבינתיים המצאנו-אורבניות של ים נושק לחול ברומנטיקה כזאת שלעולם לא היינו יכולים להמציא של בניינים גבוהים ששולחים חיבוק לשמיים כשעומדים על קצות האצבעות התקועות היטב בקרקע-של צחוק פשוט כזה שמבשר שעוד רגע כולם יהיו שמחים שוב
אגדות אורבניות של קיץ שכבר לא יכולות לחכות שיתחיל-של השיא האורגזמי הנפלא של ההצלחה הכבירה ביותר של הטבע המטריף המתגלגל הלאה והלאה יותר שנים ממה שאפשר לספור-של שמיים שנשארים כחולים אפילו כשהשמש כבר מפסיקה לחמם של מסעות מתחילים-נגמרים וטוענים באנרגיה חמה ובוהקת של אנשים שמוכנים לזהור עכשיו בכל הצבעים
אגדות אורבניות של רחובות צרים בשקיעה של בתים ורודים-כתומים-צהובים-ירוקים ומכונות כתיבה שמתקתקות מכל חלון פתוח, של מוזיקת קאנטרי ישנה כזו שמתנגנת מכל חלון, של פסנתר משתפר כזה שכל יום מצליח קצת יותר טוב של שפות אינסוף ואנשים בכל צבע שאפשר לדמיין של חלומות שבצלצול נפלא כזה קורים לאיטם מבלי שום צורך בהפסד טראגי על קידוש המחשבה, על כנות פשוטה כזו עם הדמות הנשקפת מן המראה שלא זזה מהקיר, על חיוך מטופש שמרשה לעצמו להישאר מרוח גם הרבה אחרי שהעיניים נעצמות

פוליטיק-קלה

פוליטיקה קלה להבנה-קלה להמשגה-קלה להסברה שלא יורדת מהגבעה שלא משליכה מידה את בקבוק בתבערה מלא הארס האנושי-בקבוק התבערה המתחבר לצינור כיבוי האש שממשיך להזרים לתוכו יותר חומר נפץ ממה שאפשר לדמיין
פוליטיקה כאן איננה נחלת המיעוט-השולט-המאוס-המושמץ-הגרוס דרך מכונות איבוד המידע האנושיות-פוליטיקה כאן כבר שוכללה לרמת אמן של קדר מומחה שיושב מאחורי מכונות היצירה המופלאות באישון לילה כשרק אור קלוש בוקע מתוך חדרו של רב האומן ובתוך החדר קולות קרקושים וחפצים נופלים נשמעים וכל האוויר רוחש-גועש לקראת הסכסוך הבא שינפיקו טמטומנו, אטימות השכל ושרירות הלב

פוליטיק-צה נפשי וכל נפשות יושבי הארץ הקדומה הזאת-פוליטיקציה של מילים שפעם ידעו להגיד אהבה והיום מחרחרות בין שכן לשכונה
פולי-טיקה שתקועה במרכז המצח-בין העיניים ומסרבת להיעלם גם אם ישטפו אותה חזק עם מים – פולי-תקרא היטב את המילים שרצות על הדף העירום הזה פולי-תקרא שאין לנו מספיק סיבות טובות לכעוס אז אנחנו רבים על הדבר היחידי שלעולם לא יענה, ידבר או יביע רגע פולי-תבין שהמשחק הזה לא נועד לילדים רגישים כמוך פולי-תשכח את כל המושגים הגדולים האלה שעוזרים לכל השונאים-לשנוא יותר בכוח, פולי-תבכה על זה שבטח יכול היה להיות פה יותר טוב אבל ההיסטוריה ואולי גם יד המקרה בחרו באופציה המושכת והסקסית של האקשן, היריות ופחד האלוהים פולי-תברח למקומות השקטים שלך היפים שלך, העצובים שלך שבהם אתה בטוח שלא יצליחו לגעת-ששם לבטח שוכן השלום בכיף לצד השלווה וכולם מבסוטים חצי מסטולים שוכבים על הגב וסופרים כוכבים נופלים
פולי-תזכור שכולנו ילדים שמפחדים, ילדים שמחפשים יד חמה שתלטף על השכם ולעולם לא תעזוב-פולי-תדע שאין סיכוי שהעולם ישתנה כי אפילו הדינוזאורים נכחדו לבסוף פולי-תלמד שיש לך עוד הרבה ללמוד, הרבה לראות-עוד המון לשכוח-ועוד מלא להיזכר אז פולי-תאט פולי-תשמח פולי-תפתח את האוזניים ותקשיב אבל תשמע את המנגינה ולא רק את המילים את האהבה ולא רק את החיצים את הסיבה הדפוקה-לא-ברורה הזאת שהצמידו אותך כאן לקרקע ולא בכדי למות בשמה-כי לבסוף אפילו אתה תתחפר בתוכה ותמתין לפעם הבאה בצורת אריה או פרפר או פרה או עכבר
פולי-תסלח שגם אני עוד בור ונכלם
פולי-תביט מעלה – תביט ישר כי על אף כל המטורפים שממלאים את קו האופק ועל אף שאפילו השמש מתחילה לאבד כבר את הדופק פולי-תחלום שלך מגיע קצת אחרת שעלייך הפוליטי-חרא לא יטפטף ששאריות הזבל שעפות עם הרוח ישר לפנים לא יפגעו בפנים שלך
פולי-תקיא את המילים הרעות, פולי-תסלח לכל אלו שמעולם לא למדו אהבה, פולי-תפתח את העיניים בבוקר ותדע שהיום משהו משתנה, פולי-תחיה כאילו אתה הראשון שמהלך בשבילי הארץ הקדומה הזאת

מבוגר-גדול

תהליכים של אחרים מניעים בי מחשבות ודאגות שמעולם לא היו שייכים לי ועדיין מרגישים טבעיים כאילו אני הוא מי שהמציא אותם כאילו אני אחראי לכל הדרמה והאקשן הבלתי פוסקים האלה שמתפוצצים גבוה בשמיים וחזק אצלי בראש שמתפוצצים בין אנשים ומתיזים רסיסים לכל הכיוונים-שפוגעים לכולנו בראש ואנחנו בטוחים שלא משתינים עלינו ושזה גם בטח לא גשם זה בטח דמעות שתפקידנו לשמור באיזה כד כדי שיום אחד נוכל לשפוך אותן לנהר של מישהו אחר

מבוגר-גדול הולך לי בגוף-צועד קדימה ואחורה חוזר ימין ושמאל ומסתובב במעגלים בהליכה מלאת ביטחון כזאת שמבטיחה לכולם שהכל בסדר בצורה הזאת שרק מבוגר-גדול יכול להבטיח, מבוגר-גדול ממלא את הנעליים שלי שאם הייתי אני דורך בתוכן הייתי יכול לשחות בהן כמו בקאנו או כמו בסירות האלה ששטות על נהרות יפים בצפון איטליה ובחלומות בהקיץ. מבוגר-גדול מצווה עליי לקום ולישון מבוגר-גדול יודע שיש התחייבויות שחייבים לעמוד בהן מבוגר-גדול אומר בקול מלא גאווה שיום אחד זה עוד ישתלם רק צריך לשמור על סבלנות, חרא סבלנות אני עונה לו בקול הכי ילדותי שאני מצליח להפיק – אני עוד ילד – אני עוד מדמיין פנטזיות על דרקונים ופיות אני חולם שאני עף עם פיטר פן מעל כל ארץ לעולם לא ובעצם כבר הרבה זמן ש-אני לא חולם בלילה

אני חולם ומדמיין שאני נשיא ארצות הברית, סקסי כזה עם מלא עוזרים ועניבת פפיון מחמיאה להחליא שקשורה בדיוק במידה הנכונה ולא חושב שרק בגללי עכשיו מסתובבים להם מיליוני פפיונים קשורים לצווארים של מיליוני אנשים ורק מנסים לפרוש את כנפיהם השחרחרות הקטנות ולעוף חזרה אל המקום הקסום הזה שממנו באו
מבוגר-גדול מחליט שהגיע הזמן שגם אני אעלה על הרכבת ואצטרף לשאר הילדים – מבוגר-גדול דורש רק רצינות כי בעולם של גדולים לגו הוא לא אטרקציה – מבוגר-גדול אומר מספיק! ואומר די! הוא אומר גם הגזמת! ומוסיף אני יודע שאתה יכול יותר מזה
מבוגר-גדול אף פעם לא טייל בעולם הגדול-העולם הזה שטמון בקצה האצבעות ובראשית הדף שמרשה לנו לפנטז על כל מה שרק נרצה שיקרה שמרסק כל גבול קיים שמרחף מעל כל אשליות החומר והמציאות שמהבהבת לנו מול העיניים באופן קבוע ומטריד
מבוגר-גדול מתיישב בסוף היום עייף ותשוש סביב שולחן עץ גדול ועגול שבנו לפניו אבות אבותיו המבוגר-גדולים ומתחבק עם חבריו המבוגר-גדולים ואפילו המבוגר-גדולים הזקנים סביב השולחן שולחים לו קריצה ומחזקים את כל אותם ערכים ערכים ושמות נוקבים ומנומקים שעשו בשבילו את כל החשיבה כבר כדי שהוא יוכל להיות אחראי רק על הביצוע כי הוא הבין מזמן מזמן שלהבין הכל הוא לא יצליח אז הוא הבין שהוא יכול לוותר
מבוגר-גדול לפעמים מפנטז ממש לחצי שנייה כשכל חבריו לא שמים לב על אותו הילד שלבטח כבר לא טמון בו שטמון רק באותם אלה שחשוב לדחות רחוק וחזק, אלה שמרשים לעצמם לרחף מעל האדמה כשחושבים שהם פרפרים או ציפורי בר אפריקאיות ומבוגר-גדול מזיל דמעה קטנה-מבוגרת כי כבר כמה זמן שהוא רוצה להחליף תחפושת-כבר די הרבה זמן בעצם שהוא מרגיש שהגוף המבוגר-גדול שלו לא מתאים למידותיו שכל השיעורים הגדולים והחשובים והמורים החכמים המזוקנים בלבן מחמיא של פילוסופים נשמעים לו כאילו הם מדברים בשפה אחרת

מבוגר-גדול עוצם עיניים וחולם על כל מה שלעולם לא יקרה לו בזמן ובדיוק בגלל זה הוא קם כל יום קצת יותר מאוחר

תלי אותי

תלה אותי על חבל ולפף את החבל גבוה וחזק ככה שלא אוכל לנשום-תלי אותי עד שייגמר לי כל האוויר ככה שאני תלוי רק מהצוואר תלוי רק על האהבה שבך שעוד נשארה אליי שעומדת להיעלם כמו הגלים שנעלמים בים
תלי אותי במין שיר עדין כזה שיר קאנטרי-בלוז ישן עם גיטרות חמות וחומות של אלביס פרסלי זקור בלורית או בוב דילן מכוער תקוע בקצה הסיגריה הכי ארוכה שבני האדם העצובים הצליחו להמציא
להתראות יקירתי אני עוזב אותנו עכשיו ומשאיר את כל קופסאות הנעליים הרומנטיות שלנו מתחת למיטה ההיא שלעולם לא נחזור אליה יחד
להתראות עכשיו שנשמע כמו בנג'ו חלוד שבישר יותר מדי פרידות עצובות ואהבות ארוכות שסיפר סיפורים לא נגמרים על נופי שקיעה שנמתחים מצד אחד של הדמיון לצד השני שנמתחים עד לחלל החיצון עד למקום הזה שבני אדם כבר לא נושמים בו ולא כועסים בו רק מחבקים בו-מתכווצים לתוך כדור קטן עטופים בכל מה שתמיד רצו שיקרה להם אבל סירב להתרחש
קריצה אחת שלך שולחת אותי למסע נוסף ברחבי היבשת הכי גדולה שהצלחתי לפנטז והדרך בה מתארכת ומתעקלת ונמתחת דרך כבישי אספלט שחורים וחזקים ורחבים ומסומנים בסיפורי עם נושנים שכתבו עליהם שירים וסיפרו אותם אלפי פעמים רק כדי שהרומנטיקה לא תחלוף מהם הלאה

אם היו לי כנפיים בטח הייתי עף מעל כל האוקיינוסים-מעל כל המחשבות ובני האדם והפרות הקדושות שממלאות את הרחוב בחלקים של העולם
הייתי עף מעל מדינות מהופכות שנודדות אחרי תשוקת נעורים תמימה שמבטיחה ומזכירה לנו שמגיע לכולם טיפה יותר ממה שהם מוכנים באמת לקבל

אם היו לי כנפיים של זהב בטח הייתי נשאר על הקרקע כי כנפיים של זהב נשמעות לי כבדות מדי מכדי לסחוב אותן מצד אחד של הכדור לצד השני
אם היו כנפיים מנוצות או מאיזה חומר חדש-משוכלל-מסונתז-מפונטז מחוברות לי לגב אז בטח הייתי מרגיש קצת יותר טוב בטח השמיים היו יותר כחולים כי הייתי מגרד אותם ולא רק בדמיון וכל בני האדם היו נראים לי קטנים ונמלים כאילו כל מה שצריך זה לדרוך קצת כדי שיקרה משהו מעניין וכמו אותן נמלים מיותרות גם האנשים יתנגשו האחד בשני ויחפשו מחסה בלי שום היגיון שאוכל להבין כי אני כבר אינני איש-אני איש עם כנפיים וכנראה שאני יודע יותר טוב

אם היו לי כנפיים וקול של זמר קאנטרי וגרוב של בודהה רגאיי טרנסצנדנטלי חוצה גבולות-חוצה יבשות שטס החוצה מהחלל וחוזר לפני שהספקתי לנשום כמו צליל שחוזר ומתנגן לי בראש ועוצם לי את העיניים ומבקש ממני לקרוס פנימה ולעצום את העיניים ורק לישון
אם היו לי כנפיים בטח לא היו לי שום צרות-כל הבחורות היו בטח יפות כל השירים היו נשמעים לי טוב, כל המילים הנכונות-המדויקות-המושחזות-המוטרפות שאני מכיר היו נורות מפי בקצב מוטרף ומסדרות את העולם ככה שאוכל להבין אותו אפילו בעברית כי בכל זאת השפה שלנו הייתה פה קודם וזו בטח הוכחה מוחצת ללמה אנחנו תמיד צודקים