אזהרה

בלי צחוק, לפני שאתם בכלל מעיזים לעקוב אחרי המילים שנמרחות על הדף שלי בקצב – תתנתקו! תשתחחרו, תעשו את כל מה שמראים לכם בפרסומות המתרפקות של קוקה-קולה-פפסי ושאר סדרת המשקאות והכימיקלים שמוכרות באריזה יפה יפה באמצע רחוב שכל עוברי האורח בו יפים ויפות והשמש בו שוקעת ממש מול הים על היאכטה שמעולם לא הייתה בבעלותו של אבא שלכם

תעצמו עיניים – תפתחו אותן שוב תיקחו כמה נשימות עמוקות תעשו מדיטציה תתחברו לג'ה לאלוהים לגורל לקארמה הטרנס גלקטית שמרחפת מעל הראש בצורה של בודהה מוזהב גבוה בשמיים מעל כל העננים בתוך מקדש עם עמודי עץ גבוהים וקירות אבן בני אלפי שנים שמגנים על נזירי זן קירחים עם חיוך גדול ומשקפיים מפני הקור והחום ואלפי שנים של ציוויליזציה שמקדמת אותנו במרחבים סייבר טכנולוגיה שמבטיחה לשמור על עתיד המין האנושי

תשכחו מכל מה שלימדו אתכם בבית כל מה שלמדתם מההורים כל מה שלמדתם על סימני פיסוק נשימות באמצע המשפט הגיון ברור ומובנה שאמור להציג את כל המחשבות ואת כל בני האדם בצורה אחידה ובמנות קטנות שכל אחד יכול לעכל

תדליקו את הרדיו ותכבו אותו מיד אל תעיזו להתמרמר על המוזיקה של היום והילדים של מחר על דור הווי והזד על דור האיקס והבייבי בומרס על עשורים שחלפו לפני יותר מחמישים שנה שנראו הרבה יותר זוהרים ופסיכודליים ולא רק בגלל כמות הסמים שעוד לא הספיקו להוציא מחוץ לחוק מאז תכניסו דיסק למערכת אם עוד יש לכם דבר כזה תפתחו את תוכנת המוזיקה על המחשב על האינטרנט על היוטיוב ושלל התאומים המקוונים שלו תחפשו שירים של מוזיקאים שבפוסטרים בשחור ולבן נראים יותר רומנטיים ויותר אנושיים והרבה יותר כנים והרבה פחות מפוקסלים תחפשו את צ'רלי פרקר תקשיבו לג'ון קולטריין תגלו שיש שמות שמעולם לא שמעתם אבל את השירים שלהם אתם יכולים לזמזם ימים שלמים בראש רק כי הם מחוברים לאיזו פרסומת של קפה מפואר עם טעמים שחלפו דרך מערכת העיכול של איזה חתול בר אקזוטי ונדיר תחפשו איזה שיר עם קצב מהיר איזו מנגינה שפורצת מתוך התשוקה הכי אינטימית של הבנאדם דרך הידיים ומכה בקצב שאי אפשר לתפוס על הקונטרבס שמייצרת צלילים לא הגיוניים על החצוצרה שמתופפת על קלידים שחורים ולבנים כאילו זה הדבר האחרון שנראה סביר לעשות לפני שיפסיקו לספור את הזמן תצרכו ותשאפו את כל מה שסיפרו לכם שאסור ומסוכן תשתו לחיים עד שכבר לא תוכלו לראות בהיר תצחקו עד שיכאב לכם הצד ועד שתרגישו שאתם צריכים להקיא תישארו ערים כל הלילה גם אם מחר צריך לצאת לעבוד שוב כי חלומות זה עניין אחד ולחיות זה עניין אחר תפסיקו לשקר לעצמכם כאילו יש הבדל בין השניים תרוצו עירומים לתוך הים באמצע הקיץ במיוחד אם זה באמצע החוף הכי הומה של עיר הקיץ האינסופית הזו תחבקו את האנשים הכי קרובים אליכם ותשנאו את אלה שלעולם לא תרצו לראות שוב רוצו החוצה מתוך הים ותשכבו על החול הקר ונסו להגיע לשכבת החול שמסתתרת תחת החול הקר שעוד נשארה חמה מקרני השמש של היום שנגמר תבכו כי אתם מבינים פתאום לרגע שיבוא היום וגם הנעורים שלכם יסתיימו ואף כינור לא ינגן לכם אלא רק לאותן דמויות פנטזיה שכמו טיפשים הן לעולם לא מתות הן רק מתחלפות ונהיות יפות יותר ושנונים יותר על מסכים שרק מתרחבים יותר ויותר

תפרקו את חומות הביטחון שבניתם סביבכם את הכעס והטינה את הציניות והכאב את הפחד מפני הדחייה שמעולם לא נראה לכם יותר טיפשי ומגוחך
תודו שאתם מגוחכים תודו שאני מגוחך תודו שכולנו מגוחכים וזה בסדר זה לא עושה אף אחד יותר חכם או מעניין
תחייכו אל עצמכם במראה ולא בגלל שום דבר שמשתקף אליכם תחייכו בגלל הפער האדיר בין מה שלוח הזכוכית המשתקף מחזיר אליכם ובין מה שמשתקף בחזרה אליכם מתוך העיניים של כל אותם האנשים היפים שממלאים את ימיכם
תסגרו את העיניים תעצמו את האוזניים תפתחו את הפה ותוציאו לשון תריחו את כל מה שלעולם לא תוכלו לראות ותטעמו את כל מה שלעולם לא תוכלו לשמוע תרגישו בידיים את האהבה שאתם נותנים לעולם ואת הדרך הקוסמית המופלאה הזאת שבה היא חוזרת אליכם

תרשו לעצמכם כי זה תלוי רק בכם לרחף כמה סנטימטרים מעל הקרקע כי רק ככה תבינו מה קורה פה

 

עם סגולה

אני אולי מתפכח
אני אולי מתחיל להסתכל לאמת בפרצוף הכעור שלה שבוהה בי מן הצד השני של המראה ומעולם לא נראה מפחיד יותר ומעולם לא דמה לי יותר מעכשיו
המוח מנסה להשתלט על פרץ המחשבות וסימני השאלה שמתפוצצים לי בין העיניים, מנסה לחבר איזה פסיק לנקודה ולהציב בסוף המשפט סימן שאלה אבל מבלי שאני מספיק אפילו לנשום אותו הסימן שהעיד על סופה של השאלה מתפרץ החוצה מתוך אותו המבנה המסודר ומכריז בקולי קולות בתוך הראש על עוד נקודה מעורפלת ולא ברורה

האתוס הישראלי הקלישאתי המעוך, המזיע, המסריח שהתפוצץ בפיגועים, שנשרף בשואה, שהגן בגופו בחירוף נפש, שעוטר באינספור עיטורים של גבורה, שנחטף וחזר והפך לגיבור, שגלה מארצו לאיזה אלפיים שנה והמשיך לקוות בתמימות של ילד שמפתחות הבית עוד יחזרו להסתובב בתוך אותו מנעול שנשאר עקום בדלת, אותו אתוס גדול ומפוצץ של סיירות ומבצעים חשאיים סודיים ביותר שלעולם לא יתגלה דברם, כל אלו הביאו את החברה הנפלאה ומלאת הגבורה הזו למסקנה גדולה אחת – אל תהיה פראייר, שלא ידפקו אותך, שלא יעקפו אותך, שלא יסדרו אותך
תהיה חכם יותר, תמציא מחדש, תערבב, תאתגר, תתעצבן ותשלח לעולם את כל השמחה שרק יש בך

ומיד חוזר השידור לאולפן וההיסטריה חוזרת לשלוט דרך מבזקי חדשות ארוכים מנתחים ומנותחות וראשים גדולים וקירחים של ביטחון מספרים לנו על ההשלכות הנוכחיות, ותקופת המתח הקרבה עלינו לטובה ומתוך פניהם ניבטים אל הצופים חיוכי מסתורין שממלאים את ליבנו שלווה ומנפחים במוחנו חשדות ופחד
וההסבר הפשוט שיש אויב אחד רע ואותו כולנו רוצים להביס מתערבל בתוך קבוצה של חובשי כיפה שמזכירים לי אנשים מוכרים וקרובים כמו אחים שלפעמים הם ממש בני דודים ראשונים שלנצח יהיו לא פתורים שמניעים את פעולותיהם ומחשבותיהם מדברי סתרים מוטרפים על כל הראש שנתמללו מפי אנשי רוח חצי חיים חצי מתים שחיים תחת הפחד מפני גדולת העבר

ואותה חברה עלומה שלוקחת קרדיט על כל המצאה ונקודת אור ומתנערת מכל אותן האשמות חסרות כל שחר שאולי לפעמים אבל רק לפעמים ניראות קצת הגיוניות, עכשיו שוכבת פצועה וכואבת כמו בשיר ישן וקלאסי של נתן אלתרמן וכל שהיא מנסה עכשיו הוא למצוא כל סיבה שאפשר בכדי לא להסתכל אל תוך שסעיה ופעריה המחשבתיים, הערכיים, הכלכליים וכל אותם הקריטריונים שמודדים ברמות בינלאומיות כדי לגלות כמה נמוך הגענו

הגיע השעה להפסיק לפחד להביט אל המראה ולהבין שאם רק נדמיין איך אנחנו נראים ולא נשאל בעצתם של המסתכלים סביב, לנצח נחשוב שאנחנו יפים
אנחנו לא פחות טובים מאויבינו המרים ביותר ומידידינו הקרובים ואנחנו לא פחות גרועים מהם גם כן

עם סגולה תמיד נראה לי
כמו רעיון סתום לגמרי