טסים

מטוסים עוברים לי מעל הראש, גדולים ולבנים עם סמלים גדולים וצבעוניים ודיילות יפות עם רגליים ארוכות ויפות וחצאיות כחולות וקצרות וטייסים בחליפות טיסה מחויטות עם דרגות על הכתפיים ועדשות כהות שלא רואים דרכן את העיניים בתוך משקפיים חדשים עם מסגרת מוזהבת ומנועים אדירים ועגולים שדוחפים קדימה במהירות שלעולם לא אשיג בנתיבי טיסה בלתי נראים שחותכים את השמיים מזרחה וצפונה והרחק מכל מקום שבו אני נמצא

לעולם לא שומעים אותם והם מרחפים באיזו מלכותיות עצומה בשמי הערב שמחליפים צבעים מכחול לכתום ואדום ומתתערבבים לתוך ורוד וסגול ושוקעים בלי שום קול לתוך השחור הזרוע בנקודות ופסיקים וכל אחד יכול יכול לקרוא אותם גם אם לא ביקר בבית ספר של בני אדם מימיו – כנפיים משורטטות נושאות את כובד משקל הנוסעים והמטען וזנב שלא מכשכש מכוון את התנועה האיטית ומשאיר שובל של זיכרונות ביבשת אחרת עם נופים אחרים ושפות שלעולם לא אבין

מעל הראש חולפים מטוסים וכל פעם שהם עוברים אני מרים את הראש ומדמיין את יעדה של טיסת הלילה הארוכה המתישה שמתחילה בהבטחה של התרגשות ופחד קל שמחלחל בתנופה שמזניקה את הגוף לגובה שיוט מעל העננים האפורים הגשומים והעיניים נעצמות לתוך חלום על חופים לבנים והרים ירוקים ולמרגלותיהם יערות של עצים בתוכם מונח סיר קטן ומתרתח על מדורה קטנה מזרדים שהיו מסביב וכמה אבנים קטנות שאפשר להניח מולן את הגב ושלושה חברים שמבטיחים אחד לשני שלעולם לא לשכוח ושוקעים לתוך הלילה בתוך בקבוק של יין אדום ורחשי היער והשמחה של שלוש נשמות שלא מבקשות הסברים ומחייכות לקראת עוד הרפתקאה שמזמנת הדרך הלא ברורה

מה שלא רואים

אנחנו כל כך טובים, כל טובים בלהסתכל ישר לתוך התמונה הכי מקושטת מפוארת מצוירת מלאה בנופים עוצרי נשימה ויפיפיות נעלמות שרואים רק בסרטים שצילמו בארצות אחרות ודובבו לכל השפות, ציורים ששירבטו חצי משוגעים מטורפים לגמרי שסיימו את חייהם בצורה מאוד לא טראגית אנושית טבעית כזאת. אנחנו נפלאים בלהיישר מבט לתוך הבד החלק ולראות דרך כל הסימנים והצורות ולראות את כל מה שנעדר מהן ולמצוא את כל חוסר השלמות הבוהק בצבעים זרחניים לבנים צהובים ירקרקים ומאבדים את הפוקוס מכל השכבות שנערמו אחת על השנייה במשיכות מכחול מהירות של כאבים וחיוכים שחלפו הלאה

יש לי חלום, לא כזה של אומות גדולות שמכתיבות פסקאות ארוכות ומנוסחות להפליא בדפי היסטוריה צהבהבים שמונחים בארכיון גדול ומדויק עם אנשי מקצוע מנוסים. גם לא כזה של עצי קוקוס גבוהים מתוחים לאורך חופי בתולים שחותכים את האוקיינוס בדיוק בנקודה שבה הוא אמור להיגמר.
החלום שלי קטן, כמו חלון מרובע ממוסמר לתוך ריבוע של עץ ומוקף בספינה גדולה שצפה על פני מים – פנטזיה על כל מי שאינני וכל מה שלעולם לא אהיה על כל השאיפות שלעולם לא באמת רוצים להגשים, חלום על זה שהבנתי

הבנתי שלפתוח את העיניים לא נותן את הזכות לשים משקפיים, לפתוח את הפה ולהרעיד את מיתרי הקול לא מבטיח שיש לי משהו להגיד, לחייך מאוזן לאוזן כשגומות חן שוקעות בתוך תווי הפנים לא מספר על אושר אדיר, דמעות שחוזרות ומרטיבות את הפנים והחזה לא חייבות לספר סיפור.
יש לי חלום שנפתח את כל מה שאנחנו סוגרים בצורה כל כך נכונה שנכאב את מה שאנחנו אף פעם לא רוצים שאחרים ידעו שנחבק את כל החרא קרוב קרוב לחזה וננשום החוצה את כל הרעל שנחזיק ידיים באיזה מעגל הרמוני מושלם ונזרוק לעזאזל את כל המילים והשיטות המתוחכמות שלמדנו לתקשר דרכן את כל הפילטרים והדעות המלוכלכות, העבר שעבר ואין שום סיבה שנראית מספיק טובה בכדי להחיות אותו ומשפטים מעוכים דרוסים שנשטפו לצד הכביש כשהיחיד שירים אותם יהיה עובד הזבל שיכתוב פעם ספר על כל מה שבני אדם זורקים ולעולם לא רוצים להיזכר בו יותר

כמה סנטימטרים מעל האדמה

הרגע שבו נגמר הסרט וצמרמורת חוצה את עמוד השדרה לאורך כל הגוף עד הרגליים השנייה שבה סיימת ספר שהלוואי ויכולת לקרוא אותו מההתחלה ועד הסוף שוב מבלי לדעת מה עומד לקרות בסוף החיוך הקטן שרואים רק בזוויות הפה שנמתח למראה תמונה ישנה מפעם עם חברים שכבר כמעט שכחת את שמם הניצוץ שנדלק בשתי העיניים כשמשפט שכבר שמעת נזרק לאוויר מפיו של אדם אחר הזיכרון הישן שמעולם לא חלף במחשבותייך שנחרט בעיניים מול נוף מדבר שטוח שנמתח עד לאופק ואחריו ועד ההרים ששוכבים תחת חופת כוכבים שחוזרים כל לילה לאותו מסלול בשמיים החיבוק של הגוף החם שחיכה כל כך הרבה לרגע הזה ממש הסטירה הנוראית של בשורות שידעת שעומדות להגיע הרגע הארוך והמענג מיד אחרי סקס תחת השמיכה כשבחוץ קר ונושבת רוח הכאב החד של זריקה שהצילה חיים של מיליונים הדמעות הכבדות העצובות שנקוות על אישונים שלא יכולים להסיט את מבטם מן המחזה המתרחש הפחד שאוחז ולא מרפה משך שניות ארוכות ארוכות שנמשכות כמו ימים מפני לא נודע שמעולם לא יגיע

זכרונות שעוד לא חלמתי ותקוות שנכתשו לאפר ועצב וחשש ואורות שחורים שבולטים כל כך חזק על הרקע הלבן הבוהק ומסביבם בשלווה שלומדים להבין רק אחרי הרבה שנים של נדודים מרחפת שמחה, מרחף בלון ענק ומבסוט בכל הצורות שלא לימדו אותי כבר פעם ומתעקש להזכיר את הפעם הראשונה שהמחשבות הפסיקו את סחף הזכרונות והדם זרם במהירות מטורפת מהלב החוצה לתוך כל האקשן של הגוף ותחושה שאסור להסביר במילים שטפה במורד הזרם את ההגיון והשכל ויכולת להישבע שלרגע אחד אולי אפילו פחות מזה הרגליים ריחפו כמה סנטימטרים מעל האדמה

יצאתי להתאפרר

יצאתי להתאפרר תחת חופה כשרה של קבוצות כוכבים בצורות של מאכלי ים וזנים שונים של חזירים יצאתי לנשום אבק לכמה דקות רק כדי לנקות את הראש מכל השקט הזה נכנסתי למונית חלל גדולה ומתודלקת היטב ששייטה בין רחובות הגלקסיה החשוכים והמוארים ופינטזתי הכי חזק שיכולתי מבלי להירדם. כתבתי סיפור על כל מה שפעם היה אישי ואף אחד אחר לא ידע והקדשתי שיר לבחורה שעדיין לא פגשתי ושרפתי את קצות האצבעות על כפתורים לבנים שלא זוהרים בחושך כי לא שילמתי מספיק בעבורם קפצתי בנג'י חופשי לתוך דימוי בלי שום פאנץ' וקטפתי פרחים בשדה של תפוחי אדמה שנמתח רחוק רחוק לפחות עד הגבול שציירו פעם. שלחתי יד לנפשו האבודה של ילד שמעולם לא למד לבקש עזרה וצעדתי בשביל שהתכוונו לסלול מזמן אבל התחרטו באמצע שאלתי שאלות ולא קיבלתי עליהן תשובה ועדיין מרחפים סביבי אותם סימני שאלה סתומים וטיפסתי על גשר שלעולם לא יתחבר עם חציו האחר. שתיתי הרבה ואז שתיתי עוד קצת ומאז כבר שכחתי את הטעם של הטיפה הסגלגלה המרירה שמזכירה לכולם בצורה כל כך שוויונית ולא מפלה שבני אדם הם יצורים כל כך פשוטים ושווים והצבע של כולם מבפנים הוא באותו גוון. רצתי רחוק וחזק ומהר וחשבתי שאני נע קדימה על אף הספקות שהציפו את בלון החשש המאיים הזה שקשור לי לזנב

יצאתי להתפארר בתוך כד אפר ענק שכל שאריות הפחד והחשש מתנקזות עם נוזליהן לתוכו ובתוך מרקם של אסתטיות אין קץ וניחוחות מובחרים של פחי אשפה גדולים מחוץ לערי זבל גדולות עוד יותר חיפשתי איזו חתיכת זהב קטנה שתנצנץ החוצה מתוך הזוהמה וסביבי לא התגודדו עשרות אנשים בחיפוש אחר אותה פיסת זהב כמוסה ולא התחרה איתי אפילו לא אחד במירוץ להשגת הפרס הנוצץ

יצאתי להתפארר ביערות שקיעה כתומים אדומים ורודים מול האוקיינוס שנשבר בקצב נשימות מרגיע בגוונים של כחול כהה וטורקיז על החול שהתחיל להתקרר לקראת בוא הלילה חלליות הרעישו את טרטורן הנמהר כל כמה דקות ולא הפרו את שלוות הדמדומים הזאת שבדיוק עליה חולמים אנשים שחולמים קצוות העצים נתמלאו בציוצי ציפורים שברגע אחד נפסקו וגם הן הביטו לשקיעה וכל הטבע הפרוע הזה התכסה בשחור מרגיע ושקט