מיתו לוגיה

מסביב לכל העולם בתוך חגורה של בטיחות יצוקה היטב מברזל שהתיכו במפעלים גדולים וחשוכים מוארים בפנסי רחוב שלא האירו רחובות מעולם בתוך כלובים מפוארים מסוגרים מסורגים  היטב עומדים בעליהם הגאים של חיים מפוארים על מרפסות מרפסות מסודורת היטב ומתכננות בקפידה בערים גדולות ומוארות מחולקות לאזורים משורטטים ומוכנים מוקפדים וסימטריים להחריד אוחזים בידם כוס של רעל מתוק מעלה אדים ושואפים פנימה מנה נוספת של חוסר הגיון ששולח את כל הרגעים האלה שאי אפשר להבין לאיזה יקום מקביל שאין בו קירות ונפלו בו כל הלבנים שפעם עמדו אחת על השנייה על השלישית והפרידו את הרצון מן הפחד הפרידו את הכנות ואת היופי הפרידו את הקירבה מפני השקט

כדורים תועים שטסים לכל כיוון פוגעים בעוברי אורח שלא חושדים בפינות כבישים חשוכות תחת גשרים עיליים שחולפים בפחות משתי דקות מעל חוסר ופיסות קרקע שאי אפשר לראות מהן את השמיים. הירח מחייך את חיוך החשיכה הרומנטי שלו מעוטר בכוכבים שזורח בכל לילה ולעיתים הוא נסתר על ידי עננות רדיואקטיבית בגובה חמשת אלפים מטר מעל לנקודה הכי גבוהה ששואפים אליה בני אדם בצבעים אחרים

מיתולוגיה מפוארת עמוסה בדמויות אדירות מספרת לנו באיזה צד של הדרך צריך לצעוד ועל אילו עצים מותר לטפס ולמרות כל אזהרות המסע שמרצדות מעל הראשים הדומים-זהים שלא מתים רק מתחלפים יש כמה סוסי פרא שפורצים את הגדר המוכרת והחמימה וקופצים ראש לתוך בור שכבר נפלו אליו קודם

כיוון צפון

כנראה שאותם רגעים עצובים בודדים לבד לגמרי שסותמים את קנה הנשימה והרוק מחליק לתוך הגרון במאמץ אדיר אותם רגעים שאפשר לאהוב ולשנוא בלי טיפת דבק ורוד אותם רגעים שאתה מת לשבור את כל הקירות של הבית המלאכותי הזה שבנית סביבך מלא בתמונות ופוסטרים עם פנים של אנשים אחרים ששיחקו פה לפנייך אותם רגעים שלא יכול להיות שיש מישהו שיותר כואב לו ממך אותו הרגע שבו הכאב היחיד שאתה מצליח להרגיש והסיבה היחידה שבגללה דמעה מחליקה במורד הלחיים הוא בכלל רגע שלא שייך לך. רגע שצולם ועובד ועבר עריכה מתקדמת דיגיטלית צבעונית משוכללת מפותלת מטומטמת בלי טיפה של כנות רגע שמתפרץ מבפנים החוצה ואין לו שום הסבר זה פשוט נפלט החוצה בזרם סילון מטורף של כאב עצום ועצב בצבעים שאתה בכלל לא מכיר ולא הספקת עוד לדמיין והגוף גולש על הנחשול האדיר הזה קדימה לכיוון איזה שדה חשוך מלא בגופים חשוכים ועיניים לבנות בוהקות פעורי פה חסרי הבעה מחכים לסתירה שתנחית עליהם מהחלל

חושך מסביב בקומה שנייה של בניין נמוך בתוך עיר של אנשים בהמון צבעים לא הדליקו את האור וגז נמלט לאוויר שמלא בריח של אחרי הגשם גיר חוכך באבן וניצוץ מדליק לרגע את כל המרפסת ולהבה צהובה כחולה בוקעת במרחק קבוע מן המצית המשופשפת ומאירה את פניי הצ'יף המעוטרות בצלקות טריות ולרגע אחד הוא נראה כמו מסיכה ענקית שתוקעים בקצה עמודים גבוהים מעץ וסביבם בונים מדורות הלהבה קרבה לפניו של הצ'יף ומקל קצר של עשן מרעיש בלחישות דומייה של עשב ועלים נשרפים את דרכם לתוך המוח, שאיפה ארוכה וחזקה והעיניים מאבדות את המיקוד היד מונחת לצד הגוף השעון מתחממת מן האש בקצה המקל

ציפור עפה מעלה מעלה מעל שורות של בתים מוקפים בשורות של בתים מוקפים בשורות של עוד בתים עד איפה שכבר אי אפשר לראות ועינייה של הציפור עצומות והיא טסה לפי מה שסיפרה לה פעם איזו ציפור זקנה אחת שכבר לא יכולה לעוף מזמן ציפור שסיפרה שקיעות וזריחות ואוקיינוסים מטריפים שלעולם לא מתחממים סיפרה עיניים בכל הצבעים וכנפיים ארוכות ארוכות סיפרה רעב ואושר וסיפרה על יום אחד יום שבו איבדה את כיוון צפון

ל-דעת

מקיפים את עצמנו במחסלי דמיונות, כל פנטזיה כבר פונטזה בידי מי שדאג לעצב אותה בתוכנה סופר משוכללת שלא מתקדמת לשום מקום ולעגל את כל הפינות שעוד נשארו לדמיין
זוללי זמן פנוי לחלומות בהקיץ – משחקים משחקים אינטראקטיביים שמשביתים כל אינטראקציה בין אנושית בין שני יצורים שלא פחות משניים מהם מורכבים ממערכות בשר ודם לא משובטים לא משוכפלים משופרים מעושרים בזבל ופסולת מחשבים גרעינית
מסננים מזכוכית על העיניים לחסום את השמש וכל מבט נבוך מבויש שעלול לחצות את קו הראייה ולנגש שני זרים שעוד אולי יהיו שמחים יחד ואטמי אוזניים צורחים לתוך הנשמה והמוח או לפחות מה שנשאר ממנו אחרי סדרת פיצוצים אטומיים של הורמונים ומסרים שאי אפשר באמת להבין
ועל החומה הנפלאה הגבוהה המבוצרת שבנינו לתפארת חברה צודקת שוויונית ומפותחת להפליא ניצב צריח ומתוכו נשלף קנה ארוך ועבה ושחור שזוהר באור השמש כך שאין שום אפשרות לטעות בו – צריח הגבה המורמת בחצי גובה צריח הלא ממש מזיז לי צריח הבטח הייתי עושה את זה הרבה יותר טוב ממך צריח האני מת מפחד להודות שגם אני לפעמים בוכה כשקשה לי
תותח האני הכי חזק ואין ממה לחשוש מכונת ירייה של תישאר קרוב אליי אבל תעמוד מספיק רחוק רובה אמ 16 מקוצרר מנוסרר משופצר מגונדר מפוטר משירותו ככלי הרס בידיהם של פחדנים שגילו איפה נמצאת איזו אמת עתיקה והם אוחזים בה חזק בין שתי ידיהם רק שכמו ילד שאוחז בגוש זהב אין הוא ואין הם מבינים מה מונח בין שתי ידיהם וכל שיודעים הם לעשות עם אותו הגוש הזהוב הוא להשליך אותו בכוח אל הרצפה כמו הילד שכבר הלך לחפש עניין בגוש אחר

מסיחים דעת שאיבדה את עצמה לדעת
מכתיבי דעה שגנבו חוכמה זולה מאותן שאריות רקובות של תפוח עץ הדעת שעוד זרוק אי שם בין כמה גבעות מקראיות אדירות כשאף אחד לא יודע אם זו הגבעה הקרובה או זו שאחריה או בכלל אחת שנעלמה מזמן אך צו השעה קורא מכל קצוות היקום המחובר-בינגלקטי-אינטרנאציונלי כשהראציונלי הוא ממנו והלאה לקום ולצעוק קדימה אחרי זה וחלילה לא נלך אחרי זה והעיקר שבסוף היום כשכולנו עייפים כל המסכנים יחזרו למצוקת היום יום שלהם ויעזבו אותנו בשקט מול טלויזית אלף האינץ' המרצדת את חיינו הלאה ורק אל תקראו לנו נרקומנים של חדשות פשוט צריך לדעת מה קרה בשישים הדקות שלושת אלפים שש מאות השניות האחרונות שבהן לא צעק עלינו המפקד קדימה צעד והסתער וכבוש את היעד הבא

לפני הזמן

עוד חושך בחוץ ואפילו העורבים עוד לא מקרקרים את קריאת הנבלות השחורה אפורה הפרוסה על כנפיהם – נאספים עם שחר לקראת שאריות הלילה פזורות על החול שעוד לא הספיק להתחמם
גלים נשברים וחוזרים מישברים וחוזרים בקצב נשימות של נשמה שמחפשת מנוח בעולם שכבר שכח שאפשר לשבת, מצד אחד של התמונה לצד שני דחלילים במכנסי קש קצרצרים וחולצות מנדפות זיעה וריח בכתום זוהר עם שני פסי צהוב מרקר על הגב חולפים על פני השקט האדיש והרציני שלא מפר את שלוותו ומתנגן לפחות עד שישקע הירח ויזרח חום הבוקר
התפאורה שעד לפני רגע טבעה בשחור תופסת צורה מול עיניים משתאות שכבר ראו אלף ואחת זריחות לפחות והשמיים מתבהרים ודייגי הבוקר השיכורים חוזרים בסירותיהם החבוטות חלודות מתוקות מיין ושיכר וסיפורי עם בטעם שכבר עבר מן העולם
הבוקר עולה כשעננים סגולים מתמזגים ונשפכים לתוך האופק הסגול שחותך את הים בקצה-איפה-שהעיניים-יכולות-לראות שטים בדממה לצליל נפץ הגלים על החוף הצהוב מלא בציפורים ועורבים ומיני מזונות ואלכוהול זול ומחצלות קרועות מזוהמות ששוכבות יתומות תחת סוכת המציל שעוד לא התעורר. מעבר לגבעת חול שנמתחת מול הכחול האדיר הזה נפרשים חולות ודיונות צהובות שרואים רק בתמונות מקצה העולם שבטוח לא נמצא פה ואחריהם עיר גדולה עם בניינים גבוהים שזוהרים כל הלילה באדיקות של נזירי זן ומאירים בצבעים זרחניים את נתיבי הרחובות הראשיים כשסמטאות הצד נותרות באפלוליותן הטחובה הכהה מכוסות בטחב שחור של מכסה ביוב מהצד הפחות מוכר שלו וקירות מתקלפים מבניינים ישנים ורומנטיים עם מרפסות עגולות משקיפות על פינות רחוב מרוצפות באבני דרך שהביאו הנה לפני יותר ממאה שנים ובטלן אחד ורזה מאוד עם זקן מקורזל אפור לבן ועור חיוור מאוד שאיבד את רוב השיניים ואלכוהול חריף שרף את רוב הכבד שלו ואת שאר החלקים הפנימיים האלה שמאיימים להיעלם או להתרבות בקצב ממאיר והוא שוכב תחת קרטון משלוחים חום מאויר בפרסומת לטלויזיה חדשה ונוצצת ונראה כי הנשימה באפו עומדת להיפסק בכל רגע

מטוס קטן עושה לולאות באוויר מעל לראש ובטח במדינה אחרת בעולם אחר הייתי שוכח את כל מה שלימדו אותי בבסיסי הזית והבז' על איך להסתכל סביב ולראות את כל הרע שעומד להתרחש ולהתכונן בדום דרוך להסתער על האויב גם אם הוא מביט בי חזרה מן הראי

גבולות של ציפורים שעושות קוקו נמתחים אל מול קווי ביצורים והגנות אוויריות של בעלי מקור עם שם אחר וסיומת בשפה של פורשי כנף