אדון במחשבה

שיטוט מקרי בין המחשבות שטסות בעוד איזור לא מנוצל היטב בתוך הראש שלי מזכירות לי שאני מבסוט לאללה והחיים סבבה ומיד אחרי כן אני צולל לתוך אותה המחשבה ובמבט נוסף אני שוקע אל המציאות הפיזית שמכריחה אותי להתכופף אל מול מכבש ענק שמחייב אותי לעמוד בשורה אחת עם עוד איזה אלף ומשהו אחרים לפחות שבטוחים בדיוק כמוני שהם הראשונים וכנראה היחידים שחשבו על אותו הרעיון.
אני יורה את הבטן שלי החוצה ולא רק במובן הפיזי, שולח חיצים מורעלים במי ורדים ודבש שחותכים ופוצעים ומיד מאחים את הקרעים העמוקים והסגלגלים שנוצרו בעור עד שלא נשאר שום סימן,
חסר פה איזה קול צורם שיצעק בעוצמה איזה מטורף אחד שיש לו כל כך הרבה עד שכבר בכלל אין לו מה להפסיד
איזה אגו מניאק שמאוהב בעצמו כל כך עמוקות עד שירשה לעצמו לעופף מעל ראשינו ולכתוב בגרפיטי בצבעים זועקים את מה שכולנו מפחדים לחשוב בקול רם או בקול כלשהו
יטיח בפרצופו של העריץ השולט על ימינו הבינוניים את אותן האשמות קטנות ובעיות עצומות שנותנות לנו סיבה נוספת לפתוח עיניים מטושטשות בכל בוקר מבלי לצרוך עוד איזו זריקה מטונפת או צמח שמשמש לשינוי התפיסה,
במזל טוב נולד לו עוד טיראן צורר ורשע שימרר את חייך, ירוויח בחינם ויאכל לשובעה וייקח וידרוש ואתה את כל מבוקשו תספק ברצון

כי אדון חסר קיום מותר ועדיף על פני תלות שרואים בעיניים פקוחות

מילים שלא נכתבו מזמן

מתבשל בי בפנים איזה סיר עמוס במרכיבים בלי שם ותבלינים שנמחקה להם התווית מזמן
וכל אותן עובדות יבשות וסדוקות שמרחפות מעליי ומאיימות להפוך את הסיר על פיו או לפחות לקלקל את הטעם ניתזות במהירות שאת גודלה אני לא מכיר ועל אף זאת אני לא מקטין את האש.
יותר מדי פעמים כבר הטיחו בפניי ובפני אחרים שעמדו לפניי מאחוריי ומצדדיי שרק אני הוא האחד שעומד
ואם הייתי קצת יותר מחובר לאיזו קרקע יציבה או לפחות מסתכל מסביבי הייתי שם לב שכולם יושבים עם הפנים החוצה מן המעגל למרות שהמדורה בוערת בפנים והחשכה מביטה מבחוץ.
יותר מדי זמן הכדור העגלגל הזה מסתובב עם סטייה באיזה כיוון לא נכון, כזאת שפוגעת ומכאיבה באיזה צד של הגוף, כזאת ששמה לך רגל כשאתה כשאתה מנסה לרוץ
ובסוף היום כשאתה חושב וקודח ומנסה לחפש תירוץ לאותה רשימה ארוכה של תקוות קטנות שהתנפצה על סלעים חדים וחכמים הרבה יותר מאיתנו, אתה לא מצליח לראות שאולי מאחורי אותו כוכב חשוך שהאיר לך את רוב השביל עד היום הסתתרה איזו שמש בוהקת ולבנה או לפחות איזה פנס רחוב גדול וגבוה עם הרבה כוונה.
אין פה אמת גדולה שידעו אותה מעטים בעבר, לא סוד שעבר מדור לדור, לא התגלות אלוהית או לא אלוהית לאדם חכם ופשוט ולא שום התעצמות עצמית לשם העצמה נוספת ומיותרת של עוד אגו מנופח מדי.
משתרע פה בדמיון שנושק למציאות שדה בצבעים של צהוב וחום שמתחבר לשמיים כחולים ועץ בודד בירוק בוהק, ובשדה המציאות המנותק לגמרי מחוסר המציאות בראשי אני רץ בכל הכוח עם מטרה אחת שאופיה עוד לא ידוע לי.

עוד פיסקה

אז אחרי עוד אלף ואחת פתיחות לא מוצלחות התחלתי עוד משפט עם הרבה ציפיות ותקווה תמימה שלא אסיים את אותו משפט שקדמה לו הקדמה אחת ארוכה ולא נגמרת במילה או בחרוז או בצורה נדושה, מעוכה ומוכרת.
אבל נכשלתי, וככל שהדיו על הדף נמרחה ונשפכה וככל שהמילים בראשי נמתחו ונמשכו לאורך ולמרחק שיקרתי לעצמי שהמילים יספקו איזה פורקן או לפחות איזושהי הקלה למחשבות המתרוצצות ללא הרף בתוך הראש העמוס-עייף-לא רגוע שלי.
קיוויתי שאם אספר עוד כמה שקרים, קיוויתי שאם אחשוף איזה כמה מעשים, קיוויתי ורציתי בחיי שהמון המון ניסיתי להביא איזה פיסה של אמת רצוצה מחיי המשועממים שהעדיפו לשמוע סיפור של מישהו אחר כי את קולי המוכר כבר נמאס להם לשמוע מזמן.
אני משחק בפניכם כמו ליצן החצר בימי הביניים, כל חיי תלויים בשיפוטכם ורוחכם אם לכף חובה תשלחוני או אם כאפה מצלצלת על לחיי ועזבוני.
עוד משפט משרבב את דרכו החוצה מפי ואני מנסה להחליט מי סביבי.
עוד פסקה שנגמרת הרבה יותר מדי מוקדם , אני חוסה בצילה מאוחר ומנונמנם.