שבעים מיליארד דולר

אני שרוע על כר דשא ששבע יתר על המידה ואף על פי כך ממשיך להזין את עצמו כמו מן מפלצת עם מסכה של ליצן,
הבדיחה היא על חשבוני – מצד אחד אני בז לקונפורמיזם השטוח כמו מסכי האשליות שעוטף את אותם רגעים שבהם איננו עסוקים במרדף אחרי עושר, עושר ועושר ומצד שני, אני הוא פרי יצירתו החולה של אותו נגע חברתי מדבק!
ובאותם רגעים קצרים שאני מצליח לנפץ את המראה שעומדת בדרכי ומשימתה להכשילני – מתרסק בחזרה לתוך אשליה של אושר שטורפת את הקלפים ומעיפה אותי בחזרה לתוך הזרם, כי ממילא כבר נסחפתי רחוק מדי.
כל החרא המכובד הזה, מחלצות עשירים וחבורה של נאדים ברמה גבוהה עושים לי חשק לתקוע כדור לכל מי שמדבר על הגשמה ורוחניות. מן חבורה של גרופיות שקונים לעצמם ומטפחים את עצמם מנשקים את עצמם ודוחפים לעצמם את הלשון כל כך עמוק לתחת שאפילו לטחורים שלהם כבר נמאס מהם.
כוכבים בשמיים שנולדו על מצע של שקרים והיום אין להם מה להגיד , מטפחים את תרבות האין-לי-מי-לי-אני-לי ולא מעניין אותי שום דבר ברדיוס של יותר מחמישה מטרים מהתחת המעוצב של עצמי, כי עזבו אתכם באימא ש'ך ממסרים ומשמעויות – להיות קליל, חמוד ונחמד זו האופנה החדשה.
שנאה שמתחפשת לחיבה ואהבה אינסופית לכל יצור תבוני
ובמקרים רבים מדי
יצורים שהתבונה היא מהם והלאה.

(הכתוב למעלה מתייחס לנשים ולגברים כאחד)

no woman no cry

ניסיתי לשכנע וניסיתי להראות לכל שמוק ואידיוט שיש עוד צד , שיש את אלה שמוכנים לעזור להתכופף להתאמץ רק כדי שיהיה יותר טוב, וכל פעם שניסיתי והפניתי את הלחי קיבלתי סטירה שעדיין מצלצלת באוזניי, העולם הוא יפה ואין סיבה לבכות אבל כל אחד רוצה בסופו של יום לשבת עם עצמו לבד להסתכל במראה ולהגיד לעצמו שהוא אוהב את עצמו, שהוא קיבל מספיק מחמאות ליום אחד , שמספיק בחורות יפות זרקו לו מספיק מבטים מעניינים או שהוא לפחות דמיין שזה קרה מספיק פעמים כדי שהוא יוכל לישון בשקט ולא לחשוב שהוא סתם עוד אפס, עוד אחד, עוד שמוק שאין לו מטרה אמיתית, שכל הסביבה שלו נוצרה כדי לשדר לו חיזוקים שמחוץ לעצמו, בצורת מכונית-בירה-דוגמנית-על-מעיל-עור ושקרים אסתטיים אחרים שממלאים את עצמו בסיפוק עצמי שמעל ומעבר למה שיכול לספק לו אותו פרק הזמן שהוא עומד מול המראה כל יום ומנתח את יופיו הדמיוני והמשובש.

יש כמה מעילי עור נוצצים שהייתי שמח לקרוע לחתיכות, לפרק להם את הצורה עד שיהפכו בחזרה לפרות, משהו טבעי שנעלם מהם כבר לפני הרבה מדי זמן, שיזכיר להם שמעפר באנו ולעפר כולנו שבים ואם בדרך תלבש ארמאני-ורסאצ'י-גוצ'י-שם-של-תחת-עם-סיומת-אלגנטית-בתחפושת לא תקבל יותר או פחות, לא יזכרו אותך יותר או פחות , הדבר היחידי שנשאר אחרי שעברת מהעולם הזה הוא שאריות, לא יותר מזבל ולא פחות מזהב.

חרא של פילים

אני רוצה לדפוק את הראש בקירות שקופים שכולם יראו וישאלו את עצמם – מה המשוגע הזה עושה?
אני רוצה לרוץ עד קצה של איזה צוק ולעמוד על השפיץ וממש שנייה לפני שאני קופץ לתוך תהום שתשאב אותי לתוך חיים של מישהו אחר, יפה יותר , נחמד יותר, חכם יותר ובטוח עם יותר חברים. אחד שלא שואל את עצמו את אותן שאלות חסרות תשובה שאני מטיח בעצמי כל פעם מחדש, מה אני , מי אני בכלל למה לטפס על ההרים – כי אפשר. שתהיה לי תמיד את אותה תשובה מתוחכמת , חלקלקה במידה הנכונה וחצופה בצורה מעודנת, שכל אחת שתעבור ברחוב תסובב את הראש ותחשוב לעצמה "הלוואי שהוא גם יסתובב" להרגיש שאני מתקשר עם העולם בלי פילטרים של צמחים, רופאים ואנשי תיווך שגובים ממני את הכסף שגם ככה אף פעם לא מספיק לי כדי שיוכלו לבנות לעצמם עוד חדר מלא בחרא בעוד אחד מבתי המקדש המפוארים ומלאי החרא והשנאה עצמית שלהם , כדי שהשכן ממול יחשוב שהדשא אצל השכן שלו באמת ירוק יותר – למרות שהוא מלאכותי ומיובא מחו"ל , מאיזו ארץ שטופת שמש שבה כל האנשים יפים ושזופים, גבוהים ונחמדים שלא חסר להם דבר מעולם והם לא מתלוננים כי החינוך טוב ואין אבטלה האנשים מאושרים ואין שם קנאה.

או שאני חי בסרט , של פליני, של סקורסזה אולי של איזה במאי צרפתי שאף פעם לא שמעתי עליו אבל אם אשרבב את שמו באיזו הקרנה של כמה פלצנים יסתכלו עליי ויגידו שאני משכיל – מבחיל. יסננו איזו קללה, יירקו על הרצפה וימשיכו בשגרת החיים המרובעת אך בוהמית להפליא שלהם בתחושה שהם יחידים במינם שאין עוד כמוהם , שהם הראשונים אי פעם להגיד או לחשוב על הרעיון המדהים שמזעזע את שומעיו כל פעם מחדש.

על מי יש פה להוציא את הזעם, בכל מקום שתשפוך את חמתך יגיב מיד חמום מוח אדמדם שכבר מספיק מנוסה בלהשתיק חוכמולגים שכמוך ויגיד לך שאתה קטן וטיפש, ובכיין וחולה כי יש מספיק צרות אז לא צריך גם את שלך , עדיף שתשמור בבטן , תהיה אידיאל – תהיה גבר , תשקר לעצמך כל יום מחדש בבוקר שאתה חזק וגדול ואתה עוגן יציב, שאתה יכול לאכול גם חרא של פילים.

thoughts off my mind

אתם דור שתקוע בתוך אקווריום של בטיחות, והיא שומרת עליכם מוגנים במין חיבוק אבהי מלא ביטחון עם ניחוח של פעם,
אבל אתם חיים בשקר, אתם עומדים על קצה הצוק ומפחדים להסתכל למטה – שלא תחטפו פחד גבהים. כדי להגיע גבוה חייבים להתרסק נמוך – זו בטח קלישאה שדרסו יותר פעמים משדורסים איזה גמל בדואי על כביש הערבה ביום ממוצע, אבל למה אתם מפחדים מזה שיהיה לכם טוב?!
למה להיות תקועים בבינוניות, כנראה שאני צעיר מטומטם ונאיבי מדי שרוצה להאמין שיכול להיות לו טוב, שלא רוצה להסתפק בבית בסדר, אישה בסדר, ילדים בסדר ועבודה בסדר. אולי אני מרשה לעצמי לחלום שאני יותר מזה, אני חצוף ומגיע לי – וגם אם לא מגיע לי – על הזין שלי, אני אקח!

אני לא איזה סופר שנון בסדרה סופר מצליחה שמאוהב בתחת של עצמו כל כך שהבנאדם היחידי שיכול להתחרות איתו על אהבה הוא ההשתקפות של עצמו במראה, אבל אני מרשה לעצמי להגשים, או לפחות לתכנן איך להגשים את החלום הזה.

ילדים!, אל תיזהרו מחלומות – אחרת תהפכו לאנשים מרירים, משעממים ומרובעים שהקשר היחיד שלהם למילה הגשמה, הוא הגשם שיורד עליהם כל לילה ובוקר ומבשר להם מחדש שהם דורכים על אותה לבנה חיוורת כבר יותר זמן ממה שהם יכולים בכלל לספור,
ואושר – הוא מזמן יצא להם מהלקסיקון.

חול זמן

מתוך כל היוקרה, מתפוצצת בפנים מן אמת חידתית בצורה ישירה, שאפשר לעטוף, לחפש, להסתיר, לשקר לכולם, ת'נשמה להבעיר.

כי אינך יכול לטייל בגני האביב
של הסתיו החולף כשהרוח משיב
ולוחש בנשימה שנמשכת לנצח
ארוכה עוד הדרך וסבוכה היא לבטח

עוד תגיע אליה ואתה כה עייף
תסטה מן הדרך וכמעט תתעלף
אך סלחנית היא ואוהבת, מגנה מצרה
היא קולה של הנפש, ניגוניי הנשמה

ולאור השקיעה שסיפרה את הסוף
עוד רכבת איתה אל תוך ים ללא חוף
כי מסע שלא תם ומעולם לא החל
כבר נגמר בראשיתו, חול זמנו מתפזר

רשמים – סרט אקשן

לשם מה לנו הקיום?
אם לשווא מתבזבז החמצן, לשם ניפוח תחושת סיפוק עצמי, כוח על אויב שאינו צד במלחמה, אינו יריב ואינו עמית. אם יש חזית שצריך לתקוף היא נמצאת מעבר למראת האשליות שתלויה מולנו יום-יום, החל מהשם על התחתונים שלנו דרך מודל המכונית המפוארת למכונת המשקאות המקולקלים ועד לשאיפות האינפנטיליות של בני האדם – קיום שווא!
קיום ריק, חסר תקווה, ייאוש שמתווה חיים של סבל בהסכמה, שמחה לאיד לייאושו של הזר הבוהה בי במראה השקופה, ומצידה השני – עוד אידיוט.   בור חסר כישורים עם שאיפות של מסטיק דבוק למושב האחורי באוטובוס בקו שנוסע לשומקום.
מין ריקנות חסרת תקנה – אנושיות חסרת מטרה, מכונה ללא שימוש.
מוכרחים למלא את הדלי בחרא ושאריות של חלומות דרוסים זוהרים באבק-אורות-ניאון בוהק, בזמן שסמיילי בצבעים של מרקר דופק אותנו בתחת וגוער בצחוק בלתי נשלט – ושוב,
אפשר לנשום לרווחה, כולנו מרוצים.

תיקון ליל שבועות

מעולם לא נכחתי בתיקון ליל שבועות – אבל סיפרו לי
מעולם לא נכחתי בתיקון ליל שבועות – אבל שמעתי
מעולם לא נכחתי בתיקון ליל שבועות – אבל אני אוהב את תיקון ליל שבועות.
זה הוא אחד מן היסודות האהובים עליי המרכיבים את מי שאני , אדם-מודרני-ליברל-איש-משפחה-לתפארת-פעיל-פוליטית-חבר-באגודה-מילואימניק-גאה-תולה-דגל-ביום-העצמאות-עומד-בצפירה-ביום-הזיכרון-שומר-מצוות-וחוקים-ותודה כבר תרמתי-בעבודה.
מעולם לא נכחתי בתיקון ליל שבועות – אבל אני יודע שאתה עושה את זה לא נכון
מעולם לא נכחתי בתיקון ליל שבועות – אבל אני יודע שאתה שיכור, שכל תפיסת עולמך מעוותת, שאתה שקרן וחזיר שמבייש את אבותיו המכובדים שהגיעו ממזרח ומערב!

בשם תיקון-תיקון-ליל-שבועות-שמעולם-לא-הייתי-בו אני מצווה עלייך להפסיק את מעשייך מיד!
אתה אינך שונה – אתה כופר!
מעולם לא הייתי בתיקון ליל שבועות אך אתה טועה במעשייך!

מעולם לא נכחתי בתיקון ליל שבועות –
ואת האמת , זה גם לא נשמע לי מעניין.